יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

שיעור 2: משל המערה ואיתור מידע ברשת

עניינים טכנים:
כל תלמיד בקורס יגיש פעם אחת סיכום שיעור/ השוואה עם הוגה: עד 500 מילה
השוואה עם הוגה: להשוות את ההוגה שלמדנו עם הוגה אחר שלמדנו. השוואה צריכה להיות רלוונטית. צריך שני מקורות ביבליוגרפיים לפחות.
עניין טכני נוסף: המפגש האחרון בקורס יהיה ביקור בתיכונט.
משל המערה:
אפלטון:
חלק מהשילוש הפילוסופי העתיק הקדוש: סוקרטס אפלטון אריסטו. סוקרטס אבי הפילוסופיה המודרנית אבל סוקרטס ידוע רק דרך הכתבים של אפלטון שכותב עליו. אפלטון כותב דיאלוגים בין סוקרטס ובין הוגים אחרים. ולכן קשה להבדיל בין סוקרטס ואפלטון. חי במאה ה- 4 לפני הספירה. דיאלוגים מהתקופה הראשונה של אפלטון יותר נאמנים כנראה לתורת סוקרטס ואחר כך עובר יותר לדברים שהם תורתו שלו. אפלטון מקים את האקדמיה והוא גם המורה של אריסטו שהוא מצידו מתנגד באופן קטגורי לכל דבר שאפלטון אומר.

המופע של טרומן:
יש פריחה של עולם הריאליטי. המופע של טרומן זה סדרת הריאליטי האולטימטיבית למרות שהקדימה את עולם הריאליטי בעשר שנים. השחקן הראשי לא יודע שהוא בראליטי. הוא חי בעולם שכולם ניצבים. לראות את טרומן זה מעניין כי זה "אמתי". אבל יש פה בעיה אתית.
הקשר למשל המערה:
מצד אחד טרומן ("איש אמיתי") – מושך מאוד לצפות בו כי הוא אמתי אבל הדרך היחידה לצפות בו זה בעולם מפוברק. ככל שהעולם מפוברק יותר כך טרומן בתוכו יותר אמתי.
ואז עולה השאלה: מה זה "אמיתי"?
-          אושי – מה שתופסים בחושים
-          הוד – מוסכמות/ נורמות/ חוקי הטבע והחברה
-          מור – האמת הופכת אמיתית כשמגלים אותה
אפלטון – אמיתי= נצחי. משהו שהוא תמיד יהיה נכון.
סיפור המערה: [http://tomerpersico.com/2008/11/18/platos-allegory-of-the-cave/]
הקשר היסטורי:
משל המערה הוא בתוך החיבור "הפוליטיאה"- תורת המדינה. אפלטון אמנם מכוון לתורת האידיאות אבל שם את המשל בקובץ שאינו פילוסופי אידאי אלא פילוסופי מדיני.
המשפט הראשון – שאלת האמת לא עולה בהקשר פילוסופי אלא עולה בהקשר מדיני. העברת האמת לחברה. כאן עולים מושגים שאנחנו נפגוש שוב ושוב בחינוך:
אמת, חברה, היחיד (במקרה זה הפילוסוף). החינוך נמצא באמצע.

האקט החינוכי מנסה לחבר את שלושת הדברים הללו.
אז אולי אפשר לקרוא את משל המערה כמניפסט החינוכי הראשון. תפיסתו הפוליטית של אפלטון היא שיש חלוקה למעמדות – לא מדובר בתפיסה של דמוקרטיה.
על פי משל המערה מהי תפיסת האמת של אפלטון?
משל
נמשל
טרומן
מערה
העולם הפיזי-מוחשי
סט
אסירים
האנשים בעולם
טרומן
צללים+ הדים
מה שתופסים בחושים
ניצבים שחקניפ
העצמים שמשתקפים
האידיאות
דמויות  ונרטיבים
אש
האמת ברמה נמוכה
האמת - הפנס
שמש
האמת ברמה גבוהה
האמת – השמש
שלשלאות
מוסכמות/ מוגבלות חושית
מנגנוני ההכחשה
האסיר שמשתחרר
הפילוסוף
טרומן

המשל אומר שבשביל לצאת מהמערה צריך להשתחרר מהחושים ולהבין את המוגבלות שלהם בשביל לצאת מהמערה. למרות שהאדם חי במערה הוא מסתכל מסביב ורואה השתקפויות של אנשים אמתיים (אשתו של טרומן היא שחקנית אבל היא ייצוג של משהו שבמציאות). מה שבתוך המערה הוא לא מזויף במאה אחוז.
השאלות שנשאל בקורס הן: מהו חינוך מבחינת הפילוסופים שנלמד, מיהו המחנך ומיהו המורה הטוב? אילו מורים אפלטון היה רוצה להכשיר? יכול להיות שהמורה חייב לעשות פעולה, שהיא לא תמיד נעימה ואולי כוחנית, אבל שיש לה מטרה – לצאת מהמערה ולהתקרב לאמת.
וחזרה לעולם הטכנולוגי שלנו (או משל המערה וגוגל):
איך הרעיון של עולם ידע חיצוני שיכול לפקוח לנו את העיניים קיים באינטרנט?  אם יודעים לחפש אפשר למצוא כל דבר ולכן הדרך החוצה מהמערה פשוטה וקצרה יותר. כל עוד יודעים לחפש.
משחקי חיפוש באינטרנט.
מצגת:

יש ערך לחפש אבל גם יש ערך מה אנשים חיפשו ואת מה. וזה רואים ב- google trends

תגובה 1:

  1. השוואה בין הוגים
    אפלטון ובודהה (סדהרתא גאוטמה)

    בשיעור השני למדנו בקורס על משל המערה של אפלטון דרך הסרט "המופע של טרומן" בכיכובו של ג'ים קארי. הסרט משנת 1998 מספר על תכנית ריאליטי אמריקאית בשם המופע של טרומן שבמרכזה טרומן, אדם שאינו יודע שכל חייו הם הצגה, זיוף אחד גדול, שכל האנשים שהוא מכיר הם שחקנים וכל סביבתו היא תפאורה אחת גדולה, עד שיום אחד הוא מגלה את האמת. הסרט נעשה בזיקה ישירה למשל המערה המפורסם של אפלטון. הפילוסוף היווני בן המאה החמישית לפנה"ס הגה משל שהנמשל בו הוא החברה האנושית כולה וחוסר האמת שבתוכו היא חיה.
    המשל מספר על מערה חשוכה ואפלה בה חיים אנשים שכבולים בשלשלאות ואינם יכולים להזיז את ראשם וגופם. אנשים אלו רואים אך ורק צלליות ושומעים רק רעשים בלתי מובנים. יום אחד בורח אחד האנשים מחוץ למערה ורואה את העולם האמיתי. כשהוא חוזר למערה ורוצה לספר לחבריו על מה שראה הם אינם מאמינים לו ואף מנסים להרוג אותו. אפלטון מתאר פה בעצם את החברה האנושית שחיה בשקר ורק מתי מעט מתוכה, הפילוסופים יכולים להתנתק מכבלי החושים ובאמצעות חיי עיון מתמידים יכולים לגעת באמת הנצחית, הטהורה שאינה מושגת.
    כל המשל הזה הכיר לי הוגה דגול אחר שחי בערך בתקופתו של אפלטון- סדהרתא גאוטמה הידוע בכינוי בודהה. סדהרתא חי ככל הנראה בן המאה השישית למאה החמישית לפנה"ס. הוא נולד בלומביני, כפר קטן למרגלות ההימלאיה שנמצא היום בנפאל למשפחת מלוכה מקומית. הוא חי כל חייו בעושר ובידיעה שהוא הולך להיות מלך ביום מן הימים. אך סדהרתא חש שחייו אינם שלמים, למרות כל התענוגות שהקיפו אותו ולמרות שלא חסר לו דבר הוא הרגיש שיש משהו שם מחוץ לחיים המוגנים שלו שמחכה לו. בגיל מאוחר יחסית, בשנות השלושים לחייו יצא סדהרתא מארמונו לראשונה ונחשף לפתע לסבל שקיים בעולמנו. הוא חזה במוות, בחולי וברעב לראשונה והדבר טלטל את עולמו. הוא החליט לעזוב את החיים הנוחים שהכיר ולצאת למסע רוחני בעקבות האמת. ערב אחד, כשישב על גדות נהר בהודו ותרגל מדיטציה נגלתה לו לפתע הארה. סדהרתא הצליח להגיע לשלווה רוחנית, "נירוואנה" ודרכה זכה להבין את "דאהרמה", הדרך הנצחית לאמת שנסתרת מבני האדם. הוא הבין שהסבל האנושי הוא אוניברסלי ונובע מההשתוקקות האנושית ושכדי להשתחרר מהסבל יש להשתחרר מההשתוקקות. מרגע זה הפך סדהרתא לבודהה- "מואר", כלומר אדם שזכה להגיע לאמת שמעבר לגבולות החושים האנושיים. בדומה לאפלטון בודהה הבין שהמציאות כובלת אותו ושהוא שואף להשתחרר מכבלים אלו כדי לגעת באמת. בעוד שאפלטון טען שכדי לעשות זאת יש לחיות חיי עיון מעמיקים בודהה ניסה להגיע לאמת דרך תרגילי מדיטציה וחיבור לטבע. בשתי הגישות של שני ההוגים יש אמת נצחית וטהורה שרחוקה מאוד מהישג ידם של רוב בני האדם וצריך לעבור מאמצים כברים כדי לפקוח את העיניים ולגעת באמת זו.
    שניהם הותירו אחריהם דורות שלמים של אנשים שניסו להתחקות אחר דרכם ולהגיע כמוהם לאמת. בודהה אינו רק תוארו של סדהרתא, במשך השנים הצליחו עוד מספר מועט של אנשים לזכות גם הם בהארה וזכו גם הם בכינוי בודהה (הבודהה הצוחק או הבודהה השוכב לדוגמא...)

    השבמחק