השוואה בין פילוסופיות החינוך של דיואי ורוסו

רוסו משתית את פילוסופיית החינוך שלו על המתח בין טבע וחברה. עבור רוסו, הטבע הוא סינונימי לאל, הוא טוב באופן מוחלט ובעל מעמד של אמת נצחית. כנגד הטבע, מציב רוסו את ההתערבות האנושית, שמרחיקה את האדם מהמצב הטבעי שלו. ההתערבות האנושית כופה עצמה על הטבע, ועלולה לחנוק את היסוד הטבעי והטוב שבאדם. על הניגוד הזה מבסס רוסו גם את המתח בין היחיד והחברה: החברה עוקרת מהאדם את טבעו על מנת שיתפקד היטב כאזרח. לעומת האדם הטבעי שהוא שלם בפני עצמו, האזרח קונה ערך רק כחלק מן הגוף החברתי.
נקודת המוצא של רוסו היא הסתירה בין טבע וחברה, שאותם הוא מבין כניגודים דיכוטומיים. מטרת החינוך על פי תפיסתו היא לכונן אדם שיוכל לתפקד היטב בחברה, אך ככל האפשר מבלי לפגום ולעוות את הגרעין הטבעי שקיים בו. כלומר, ליצור פשרה או איזון בין הניגודים טבע וחברה.
פילוסופיית החינוך של דיואי מבוססת על יחס הרמוני יותר בין היחיד והחברה. דיואי הוא אחד מן ההוגים הבולטים של הפרגמטיזם – אסכולה פילוסופית שהטילה ספק במושג של אמת קבועה, מוחלטת ונצחית, וגרסה כי בכל אופן הגישה אל אמת כזו חסומה בפני האדם, שתפיסתו מבוססת על ההתנסויות של החושים. לכן, עבור הפרגמטיסטים ה"אמת" המושגת לאדם אינה ידיעה מוחלטת ונצחית, אלא האופן שבו הוא מארגן את ידיעותיו על העולם. על פי תפיסה זו, החברה אינה גוף שמעצב את היחיד באופן שגורם לו לסטות מטבעו "האמיתי", אלא היא טבועה מלכתחילה ביחיד, בכך שהיא מתווכת לו את התנסויותיו בעולם ומכניסה אותן לתבניות משמעות.
על פי דיואי, עלינו להבין את החברה כאורגניזם ששואף להוסיף ולהתקיים. מכיוון שכל מרכיביו (בני האדם) מתים לבסוף, על מנת שהחברה תוסיף להתקיים דרושה תנועה מתמדת של החלפה והתחדשות. החינוך משמש את החברה כדי ליצור רציפות ולהעביר את תפיסות העולם, הידיעות וההישגים מדור לדור. יחד עם הקבלה הרציפה של מה שידוע זה מכבר נוספות לאדם ידיעות חדשות כל הזמן – האדם מנסה ליישב עד כמה שאפשר את ידיעותיו החדשות עם מה שהוא כבר יודע. תפקיד החינוך, אפוא, אינו רק למסור לאדם ידע שהושג זה מכבר, אלא גם לפתח את יכולת החשיבה שלו, כלומר את התהליך שבו הוא מארגן מחדש את תפיסת עולמו לאור ידיעות והתנסויות חדשות, ומיישב אותן עם מה שהיה ידוע לו עד אז.דיואי מצא ערך חשוב בלימוד דרך ההתנסות, משום שההתנסות (בניגוד לחינוך הפורמאלי) היא האופן הראשוני והעמוק ביותר שבו האדם שואב ידיעות מן העולם. ההתנסות מציבה בפני האדם בעיות, שמעוררות בו תהליך חשיבה.גם רוסו מבין את ההתנסות במגוון האירועים שבחיי אנוש כבעלת ערך חינוכי, משום שהוא שואף ללמד את האדם לחיות בצורה המלאה ביותר, והחינוך של אדם כאדם קודם בעיניו לחינוך לתפקיד מקצועי וחברתי מסויים ולידע שנדרש לשם כך.
רוסו מחלק את תכנית החינוך שלו לשלבים, כשבגילאים צעירים מודגשת יותר ההתנסות הבלתי אמצעית, ובשלבים הבוגרים מודגשת הקבלה וההפנמה של ידע. בפילוסופיית החינוך של דיואי, יש לשאוף תמיד לאזן ולשלב בין הלימוד הפורמאלי לבין הלימוד דרך התנסות.הן רוסו והן דיואי מבינים את מטרת החינוך ככינון של חברה ראוייה, על ידי יצירת איזון בין האינטרסים הפרטיים והאינטרסים הכלליים. החינוך הראוי בפילוסופיות החינוך של שניהם מטרתו לשמר את ההישגים שהחברה הגיעה אליהם, יחד עם מתן אפשרות ליחיד למצות את הפוטנציאל הגלום בו.