שיעור 5: שני מושגים של חירות

מדובר בסוג של לוח אינטרנטי הנקרא- Padlet, כל אחד יכול להיכנס ולהדביק בו קישורים באמצעות לחיצה כפולה. התבקשנו להכניס בלוח האינטרנטי הנקרא "שני מושגים של חירות" תמונה/סרטון/טקסט המתקשרים עבורנו לחירות. הלוח מאפשר לתת קישור לכל תלמיד, כל אחד יכול לכתוב וניתן גם להגיב אחד לשני, הלוח מאפשר לשאול שאלה בכיתה וכולם עונים בו זמנית, כמו כן הוא מאפשר סדר על הלוח.

לקראת סיום השיעור חזרנו ללוח ה Padlet והתבקשנו למיין את הקבצים שהכנסנו לפי- חירות חיובית וחירות שלילית. 

כדי לבנות לוח כזה יש להיכנס ל- Padlet.com, אם יש שם משתמש אפשר גם לערוך את התמונות של כולם, אופציות עריכה קיימות רק למשתמשים רשומים. 

דיון במאמרו של ישעיהו ברלין-

ישעיהו ברלין הוא הוגה פוליטי מאד חשוב שחי במאה ה20 באנגליה, יהודי, בעל קשרים עם ישראל.  

הוא היה ידוע גם כרטוריקן גדול וגם כמישהו שיודע לקחת רעיונות מורכבים מאד ולנסח אותם בבהירות ופשטות, כלומר הוא היה מורה טוב (לא כל הוגה הוא בהכרח מורה טוב).

הטקסט של ברלין ("שני מושגים של חירות") הוא בעיקרון טקסט פוליטי, הוא לא מדבר בהכרח על חינוך, כלומר השיח החינוכי הוא נגזרת ממנו, אבל בהקשר הפוליטי הוא מציע כמה רעיונות שאי אפשר לחמוק מקישור ישיר אליהם כמורה בעולם החינוך. 

נושא הטקסט הוא מאד חינוכי והרעיון הראשון, והמאוד מעניין, הוא המחשבה שלרעיונות יש כוח עצום! 

לפעמים אנשים שואלים ובצדק למה להתפלסף? מה זה מעניין פילוסופיה מלבד גירוי של תרגיל במחשבה? למה זה חשוב? ברלין טוען טענה מנומקת- שלרעיונות יש כוח פוליטי בעולם. 

המאמר התפרסם בשיא המלחמה הקרה, ברלין הסתכל סביבו ואמר- יש כאן 2 חברות שנמצאות רגע אחד לפני שואה גרעינית והוא שואל את עצמו איך זה קרה, מבחינה היסטוריה ואידיאולוגית, ולמה? זוהי שאלה מעניינת וחשובה והתשובה שהוא מציע היא שהפער בין החברות/ הארגונים/ המשטרים הללו שמתחרים זה בזה ועשויים אף להרוג זה את זה ולהשמיד את העולם, זהו פער של רעיונות, כל אחד פשוט מאמין ברעיון אחר. אם זה נכון, אז אין שום ספק שלפילוסופיה יש תפקיד מכריע בהיסטוריה, הוא אומר בעצם שההיסטוריה מובלת על ידי המחשבה הפילוסופית. עוד טוען ברלין שמתוקף נקיטת העמדה של הפילוסוף, האחרים פועלים.

התפקיד של המחנך הופך להיות חשוב יותר מכל תפקיד אחר בחברה כי כאשר אתה מנחיל את הרעיונות למי שהופך להיות בעתיד "החברה", אז הרעיונות שננחיל בהם יתוו את דרכם הפוליטית ואת האופן בו הם יתייחסו גם לחברה כמכלול וגם לכל פרט בחברה.  כלומר, באופן הגיוני לחלוטין, הדברים שהם יאמינו בהם, זה הדברים שהם יעשו. השאלה היא אילו רעיונות המחנך מתווה/ מנחיל בתלמידיו. כאן השאלה של הקשר בין ההיסטוריה לבין הרעיון הופכת לשאלה חינוכית.

הרצף של ארבעת המאמרים עד ברלין הוא רצף טוב מאד כיון שברלין מתייחס לרעיונות המרכזיים שדיברנו עליהם עד עכשיו בכל השיעורים הקודמים.

דיברנו על המשולש- יחיד- חברה – אמת

המפה/ התפיסה הזו שברלין מציג בצורה שיטתית היא שהוא מתייחס למתח בין 3 הגורמים הללו בצורה די שווה, אבל הוא מתייחס למתח, לאופן בו למעשה אי אפשר ממש ליישב בין 3 הדברים האלה בצורה מלאה, תמיד תהיה התנגשות. כאשר אתה מבין שתמיד תהיה התנגשות, אז זה שם אותך כמחנך בסיטואציה אמנם מביכה אבל במקום מאד חשוב כמחנך כיון שברגע שחייבת להיות התנגשות אז אתה חייב להכריע. ברגע שאתה חייב להכריע אתה כבר הופך להיות מרכיב משמעותי במה שהולך להיות בעתיד בעולם.

בהקשר של האמת- ההוגה של האמת שדיברנו עליו הוא אפלטון, כאשר הוא אומר שהשאיפה של האדם היא לצאת החוצה מהמערה- הוא בעצם אומר, כשאני מסתכל על האינדיבידואל שלי, על היחיד שהוא אני או כשאני מסתכל על החברה שמסביבי היחס שלי אליהם הוא כאל נזנחים. זה לא רק שהיחיד והחברה לא מעניינים , היחיד והחברה הם מכשול  אל האמת.

ברלין במאמרו טוען כי המסורת הרציונאלית מאמינה בכמה הנחות יסוד-

1. בכל אדם יש תבונה והתבונה הזו מאובחנת מחלקים אחרים בפרט. (נוכל להסכים עם זה).

2. התבונה שלי והתבונה שלך היא אותה תבונה (עם זה כבר לא נסכים). בונה זו תבונה זו תבונה, כלומר אם שניים מתווכחים על סוגיה, למה שיתווכחו? מה פשר להתווכח? התשתית העומדת מתחת לרעיון של ויכוח היא שאחד הצדדים יכול לשכנע את הצד האחר.  אם התבונה של כולנו אותו הדבר אז בסוף נברר מי צודק ומי טועה, שני האנשים המתווכחים הם אנשים רציונאליים ולכן אם ידברו מספיק הם ימצאו מי חושב בתבונה ומי התבלבל וטעה. כל מחלוקת שהיא, יש בה מישהו אחד שצודק ואחד שטועה.

3. הנחת יסוד נוספת (של כל הרציונליסטים) – היא שהעולם הזה הוא עולם הרמוני. כלומר, אם יש לי את כל התבונה אז אני מסתכל על כל העולם והכל מתאים להכל. אם יש משהו בעולם שלא מסתדר לי, אז זה לא כיון שהוא באמת לא מסתדר, אלא כי אני לא מבין איך הוא מסתדר.

אם אנחנו מאמינים בכל הנחות היסוד הללו, אז מה יקרה כשאגיע למסקנה שהתבונה מחייבת אותי לפעול באיזושהי צורה? אני אעשה זאת.

המוסר הרציונלי הוא מוסר קטגורי, הוא מבוסס על צו מצפוני שאומר – ברור שאני חייב לעשות את זה, ולא רק אני אלא כולם חייבים. השאיפה הגדולה של הפילוסוף האמתי היא לטאטא החוצה את כל הדברים שהם לא התבונה, כדי שהוא יוכל להכריע בכל דילמה מוסרית לפי התבונה. מבחינת האדם הרציונלי האפשרות של להיות חופשי כרוכה ביכולת שלי להתגבר על היצרים שלי! האדם החופשי הוא לא זה שעושה כל מה שבא לו (זהו אדם טיפש, לפי הרציונליים), האדם החופשי הוא אדם שמבין שהיצרים הם חסרי משמעות ואז הוא מתגבר עליהם. כך למשל- העבדות היא להיות עבד ליצרים שלך.  אדם חופשי הוא אדם החופשי ליצרים שלו, חופשי מכל דבר שהוא לא תבוני – התבונה היא מעל הכל.

כרציונליסט, לשחרר את עצמי לחופשי זה לא אומר שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אלא אם אני יודע מה האמת ובוחר בה. החופש החיובי הוא הידיעה של מה שאני בוחר לנכון, ללכת בדרך שברור לי שהיא הדרך. החופש החיובי הופך להיות בעיה כשאני רואה שאדם אחר לא הולך לפי הדרך (אלא מממש את היצרים שלו למשל), אכפת לי ממנו ואני רוצה לשחרר אותו, אז אכפה עליו, לטובתו, את הדרך. 

הדרך לשחרר את הילד לחופשי, היא ללמד אותו לחשוב.ברלין מספר שנוצרו חברות שלמות סביב הרעיון הרציונליסטי של תבונה שמכתיבה לנו איך להיות אנשים חופשיים, יש לזה משהו נאור אבל ההיסטוריה מספרת שהחברות הללו יכולות להיות רצחניות.הוא טוען כי החברה החופשית והמשוחררת היא חברה שכל חבריה פועלים בדיוק באותו אופן, באופן מוסרי. השלטון שלה הוא כזה שהחוקים הם חוקים מוסריים, ולכן כשאני נתין תבוני התגובה שלי לחוקים המוסריים תהיה – ברור! אם לוקחים את זה עד הסוף וכולנו נהיה רציונליים ונבין הכל, אז לא יהיו עימותים. החופש כאן הוא חופש מאד אלים כי אם יש רק תבונה אחת ואני לא תואם אותה אז אני צריך להתאים את עצמי לתבונה הזו על מנת להשתחרר מהיצרים שלי שמבקשים שאעשה דברים אחרים. אם כך, ברלין מנסח מתח שראינו גם במשל המערה וגם אצל דיואי.דיואי עשה הבחנה חשובה בין ידע לבין חשיבה: ידע-דברים שאני כבר יודע ונמצאים אצלי, אני לא חושב עליהם כי הם ברורים לי. חשיבה- אני מאתגר את הידע הקיים ומבצע תהליך חשיבה כאשר הידע החדש מערער את הידע הקודם.דיואי דיבר על למידה מתוך ניסיון, על תלמיד פעיל המונע מרצון .ליישב בעיה שהוא בעצמו מתמודד איתה.
בהקשר החינוכי זה מאד מתאים להגדרת החירות של ברלין.
בהקשר של החירות "החיובית" כדי שהתלמיד יהיה חופשי צריך להראות לו כל מיני דברים שאני יודע, כלומר, המורה פעיל והתלמיד סביל. לעומת זאת, בבית הספר של דיואי התלמיד די לומד לבד ולומד מה שמעניין אותו. בהקשר של דיואי לשחרר את התלמיד זה משהו אחר, לתת לו להתכוון לעבר האמת שלו, לא לאמת שלי.
החירות "השלילית" שברלין מנסח היא אחרת- להיות חופשי זה לא להתגבר על היצרים שלך, אלא ככל שיש לך יותר מרחבים בהם אף אדם לא מכריח אותך לעשות משהו, זו המידה בה אתה חופשי. אדם החי במקום ללא חוקים, ללא בני אדם אז הוא חופשי. ככל שאנשים מתערבים פחות בחיי, כך אני יותר חופשי. ככל שנגיד פחות לתלמיד מה לעשות כך הוא יהיה חופשי יותר.
זה שונה לגמרי מהחירות החיובית, יש כאן הרבה פחות יומרה, אני לא מספיק משוכנע בעצמי כדי לכפות את עצמי עליך.
בשבוע שעבר דיברנו על דיואי ועל המתח המובנה בתוך בית הספר שאומר מצד אחד- אני מחויב לתלמיד ורוצה שהוא יהיה חופשי, פעיל, יחקור וילמד מתוך ניסיון, מצד שני- יש לי אמירה בתור מורה וחשובים לי הידע והמסקנות של התלמיד. דיואי סיים בכך שאין לגמרי מתח, מבחינתו צריך לשלב- המורה צריך להוביל את התלמיד אבל שהתהליך יהיה כזה של חשיבה ולא של הקניית ידע בלבד.
ברלין לוקח את שתי המגמות שדיואי עושה הרמוניזציה ביניהן ואומר שאי אפשר לעשות זאת.
ההוכחות שלו לכך שאי אפשר למזג מגיעות מההיסטוריה של ברלין (המלחמה הקרה) המלמדת שיש בעולם 2 כוחות על, כוח על אחד שמדגיש את החירות האישית ואת זכויות הפרט, וכוח על אחר שאומר- אני אגיד לך מה נכון. ההיסטוריה מלמדת ששני הכוחות קיימים וזה תלוי היכן אתה נולד.
ברלין אומר שהדבר שבגללו יש מלחמה קרה זה- איך אתה מבין מה זו חירות. העולם מחולק בין אלה שחושבים שלאדם אין זכויות פרט לבין אלה שחושבים שיכול להיות שיש עוד אמיתות מעבר לאמת שלהם.
הדבר המעניין אצל ברלין הוא שהוא מציג את 2 העמדות המנוגדות הללו בכנות, הוא אומר שהוא מעדיף את החירות השלילית ולא בגלל שמהותית היא עדיפה או כי יש לה טיעון טוב יותר אלא משום שהיסטורית היא פחות מסוכנת. אבל הוא בעצם הכיר בכך ששתי החירויות מייצגות אידאל אנושי שלא נכון להתכחש אליו לגמרי, הוא מכיר בכך שלמרות שהן סותרות הוא מרגיש מחויב לשתיהן ולא מוכן לוותר על אף אחת מהן.
צפינו בסרט שראינו בשיעור הראשון: if students designed their own schools

בהקשר לסרט- ראינו שלרעיונות יש כוח לשנות את העולם השאלה היא מי מנחיל את הרעיונות לתלמידים ואילו רעיונות מונחלים. ככל שאנחנו כמורים משחררים, לא תמיד התוצאות יהיו כמו שאנחנו רוצים. לכן ההבחנה של ברלין שאי אפשר לוותר על אף אחד מהם היא מדויקת. השיעור פתח בהצגת כלי אינטרנטי שיעזור לנו לשלב תקשוב וטקסט בשיעור שלנו.