יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

בובר ודיואי - השוואה בין הוגים

מאת: שגיא ישעיהו
לפי בובר החינוך הראוי הוא החינוך של האופי. המחנך האמיתי מכוון לאדם בשלמותו, על כל הפוטנציאל הגנוז שבתוכו, ולא לכוח מסויים באדם, כשם שעושה מי שרוצה להקנות ידיעות או לפתח הרגלים מסויימים. האופי לפי בובר הוא הזיקה בין אחדות מהותו של האדם היחיד לחייו ולמעשיו. עיקר תפקידו של המחנך הוא לא לפעול על האדם בבחינת האישיות שלו, אלא לסייע לפיתוח האופי שלו.


'על שלמותו של החניך משפיעה רק שלמותו של המחנך, הווייתו השלמה שלא במתכוון. המחנך אינו צריד להיות גאון מוסרי כדי לחנך בעלי אופי אבל צריך הוא להיות אדם חי, שלם, המביע את עוצמתו ישר לזולת: חיותו מקרינה עליהם ומשפיעה ביתר תוקף וטוהר דווקא בשעה שאין עולה כלל על ליבו הרצון להשפיע עליהם'. (מרטין בובר, 'החינוך כדיאלוג בין אנשים שאנושיותם נוכחת במלוא הוויתה'; מתוך: 'כל שצריך להיות אדם- מסע בפילוסופיה חינוכית- אנתולוגיה', עורך: נמרוד אלוני).

יום שבת, 27 בדצמבר 2014

שיעור 8: מישל פייפר, תרנגולים ואנימוטו

בתחילת השיעור צפינו בסצנה מתוך הסרט "סיכון מחושב" בו נראית המורה (מישל פייפר) כשהיא לא מצליחה להשתלט על הנעשה בכתה בה היא מלמדת: התלמידים לרוב לא מתייחסים אליה וכשהם כן, הם עושים זאת בזלזול.
מהם האתגרים/ הקשיים העומדים בפני מורה חדש?

יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

האנשים שהגדירו מחדש את המושג שפה: דה סוסיר וויטגנשטיין

דה סוסיר הוא בלשן שוויצרי בין המאה ה-19 למאה ה-20. דה סוסיר מתנגד לאמירה שהשפה היא הדרך שלנו לתת שמות לדברים ובכך להבחין ולהבדיל בניהם, אלה שהשפה היא הדרך בה אנו רואים את העולם. בלשנים לפני זמנו של דה סוסיר עסקו בעיקר במחקר היסטורי השוואתי של לשונות ושל דיאלקטים כמו למשל איך קראו לעצם כלשהו ואיך קוראים לו היום. דה סוסיר מתאר את השפה ככלי הרבה יותר משמעותי מכך ולמעשה הוא עושה מהשפה תהלי סינכרוני ולא רק דיאכרוני, לא מעניין אותו מה שחקרו עד היום לגבי השפה הוא מעוניין לחקור איך השפה עובדת ברגע נתון.

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

שיעור 7: ויטגנשטיין ודה סוסיר- הדיון על השפה

היום נעסוק בשני הוגים : ויטגנשטיין ודה סוסיר.

ראשית, שני ההוגים הללו לא עוסקים בחינוך באופן ישיר, בניגוד להוגים הקודמים שלמדנו עליהם כמו אפלטון, רוסו, דיואי וניל שכולם דיברו על חינוך באיזושהי רמה. 
שנית, הצלילה שלנו אל המאה ה-20 שהתחילה עם ניל אבל מורגשת יותר עם שני הפילוסופים: ויטגנשטיין ודה סוסיר.
הנקודה הכי חשובה היא שיש לנו מעבר בדיון החינוכי שאנחנו נעשה בקורס- כלומר עד עכשיו התעסקנו בשאלה- מהו חינוך ומהי מטרתו? (האם החניך הוא חלק מהחברה? האם הוא יציר טבעי ועצמאי? וכו') 
מעכשיו והלאה אנחנו בעצם מתעסקים הרבה יותר בתהליך הלמידה הסמוי והגלוי ובכל מיני דברים ששולטים על תהליך הלמידה. כלומר- היום הדיון שלנו יהיה על שפה. השפה כששולטת ומנתבת אותנו בלמידה, ואם יש לשפה מגבלות או יכולות מסוימות אז הן קובעת את תצורת הלימוד.

יום שני, 1 בדצמבר 2014

שיעור 6: סאמרהיל - גישה רדיקלית לחינוך ילדים

הכלי הטכנולוגי עליו נלמד השיעור וניישם אותו פדגוגית הוא "גוגל דוקס" (google docs). לגוגל דוקס יש מספר יתרונות (גם כמה חסרונות, אך בעיקר יתרונות) בהשוואה מול מיקרוסופט אופיס (Microsoft office)- גוגל דוקס הוא בעצם תחליף למיקרוסופט אופיס. הכלי הזה מעניק לנו את היכולת ליצור מצגות, מסמכים, אקסלים ועוד כמה דברים כמו טפסים (שזו אופציה שאין במיקרוסופט). היתרון הגדול באמת של גוגל דוקס נקשר במושג "שיתופיות" ( מושג מעורפל שנמנע מלהיכנס להגדרות הפילוסופיות שלו) – אפשר שמספר רב של אנשים יעבדו על אותו מסמך במקביל, באותו הזמן בתיאום גבוה ונוח. אין עוד תוכנה שמאפשרת את השיתופיות הזו והעבודה במקביל באופן כזה פנטסטי ובממשק ידידותי.

אז איך בעצם יוצרים מסמך של גוגל דוקס? פשוט מאוד! נכנסים לחשבון הג'ימייל, יש למעלה לחצן מרובע המורכב מריבועים קטנים ( שעומדים עם העכבר זה נקרא "אפליקציות")- לוחצים עליו.  ואז ללחוץ על drive (משולש בצהוב, כחול וירוק) – ושם יש כל מיני אופציות למסמכי גוגל דוקס. יש אופציות לשתף אנשי קשר במייל או להוציא את הקישור של המסמך.