מאת: שגיא ישעיהו
לפי בובר החינוך הראוי הוא החינוך של האופי. המחנך האמיתי מכוון לאדם בשלמותו, על כל הפוטנציאל הגנוז שבתוכו, ולא לכוח מסויים באדם, כשם שעושה מי שרוצה להקנות ידיעות או לפתח הרגלים מסויימים. האופי לפי בובר הוא הזיקה בין אחדות מהותו של האדם היחיד לחייו ולמעשיו. עיקר תפקידו של המחנך הוא לא לפעול על האדם בבחינת האישיות שלו, אלא לסייע לפיתוח האופי שלו.
'על שלמותו של החניך משפיעה רק שלמותו של המחנך, הווייתו השלמה שלא במתכוון. המחנך אינו צריד להיות גאון מוסרי כדי לחנך בעלי אופי אבל צריך הוא להיות אדם חי, שלם, המביע את עוצמתו ישר לזולת: חיותו מקרינה עליהם ומשפיעה ביתר תוקף וטוהר דווקא בשעה שאין עולה כלל על ליבו הרצון להשפיע עליהם'. (מרטין בובר, 'החינוך כדיאלוג בין אנשים שאנושיותם נוכחת במלוא הוויתה'; מתוך: 'כל שצריך להיות אדם- מסע בפילוסופיה חינוכית- אנתולוגיה', עורך: נמרוד אלוני).
'על שלמותו של החניך משפיעה רק שלמותו של המחנך, הווייתו השלמה שלא במתכוון. המחנך אינו צריד להיות גאון מוסרי כדי לחנך בעלי אופי אבל צריך הוא להיות אדם חי, שלם, המביע את עוצמתו ישר לזולת: חיותו מקרינה עליהם ומשפיעה ביתר תוקף וטוהר דווקא בשעה שאין עולה כלל על ליבו הרצון להשפיע עליהם'. (מרטין בובר, 'החינוך כדיאלוג בין אנשים שאנושיותם נוכחת במלוא הוויתה'; מתוך: 'כל שצריך להיות אדם- מסע בפילוסופיה חינוכית- אנתולוגיה', עורך: נמרוד אלוני).
