השוואה בין הוגים: מישל פוקו ואלקסיס דה-טוקוויל.

בחרתי להשוות בין פוקו ובין הוגה אחר שביקר את הדמוקרטיה ושלא נגענו בו בקורס- אלקסיס דה-טוקוויל (Alexis De Tocqueville).  מקווה שתהנו!!!

אלקסיס דה-טוקוויל, הוגה דעות ומדינאי צרפתי בן המאה ה-19, כתב את חיבוריו החשובים "דמוקרטיה באמריקה" (1840, 1835) בעקבות מסעו ברחבי ארצות הברית של אמריקה בין השנים 1831-1832. יצירותיו אלו של טוקוויל הן פרי בחינה מעמיקה של משמעות עלייתה של הדמוקרטיה המודרנית בארצות הברית ובאירופה המערבית תוך עמידה על דגמיה השונים וטיבם. מסקנתו המרכזית של טוקוויל ממה שראה באמריקה, היתה שדמוקרטיה מודרנית יכולה להיות יציבה ובת חורין, למרות האתגרים הרבים שהיא מחוללת, באם תשכיל לרסן את הכוחות המדכאים בה מחד ולעצב את תודעת האזרח היחיד ואת התנהגותו אל מעבר לתחומו של היחיד והעכשווי מנגד.

כזכור, מישל פוקו, הוא פילוסוף והיסטוריון צרפתי בן המאה ה-20, ביקש בעבודתו למזג בין המחקר ההיסטורי והפילוסופי במטרה לחשוף את יחסי הכוח המצויים בבסיס מערכות המחשבה המודרניות. הנאורות, לדידו, ובכללה הרצון האנושי לדעת, עשויה להיות אמצעי לשעבוד-עצמי של אזרחי הדמוקרטיות המודרניות מבלי משים. 

שני ההוגים הללו, שמפרידות ביניהם מאה שנים ובעוד שהאחד מזוהה עם המחשבה המודרנית, האחר מהבולטים שבמתנגדיה, חולקים ביניהם נקודות התייחסות רבות ביחס למאפייני הדמוקרטיה המודרנית ולסכנותיה. בשורות הבאות אבקש להציג את הדמיון בשיטה כמו גם במסקנות של מחקרם אודות הדמוקרטיה המודרנית שאחת מהמייצגות והמכוננות שלה גם יחד היא ארצות הברית של אמריקה.

אבקש תחילה לעמוד על הדמיון בין העמדות ונקודות המוצא של השניים, עוד בטרם תיאורם את החוליים והחולשות של החברה המודרנית. ראשית, אלקסיס דה-טוקוויל בזמנו כמו מישל פוקו בימיו, הצביעו על מתח הקיים בין הרובד הגלוי והרובד הסמוי בסדר החברתי החדש בהתייחסם אל האידאות שכוננו אותו. טוקוויל ופוקו מבקשים לבחון במבט חודר, כל אחד בשיטותיו הוא, עד כמה עקרונות החירות ושלטון התבונה אשר הצטיירו כמחליפיהם של שלטון הדיכוי והרודנות המעמדית הימי-ביניימי אכן מתממשים במציאות. טוקוויל מצביע במחקרו כיצד היחידנות לצד כוחה העריץ של דעת הקהל, שקיומם אינהרנטי לשיטת המשטר הדמוקרטית לתפיסתו, עשויים להוליד אבסולוטיזם מסוג חדש בו ליחיד יש אף פחות חירות מאשר במשטרים עריצים שהתקיימו בהיסטוריה דוגמת הקיסרות הרומית של ימי הביניים. פוקו, אפוא גם כן, מאה שנים אחר-כך מצייר את האופן בו הרצון לדעת, תולדת האידיאה המודרנית המזהה את החופש עם התבונה, משרת למעשה את אופני שעבודו של האדם בסדר החברתי החדש. טוקוויל ופוקו טוענים, אם כן, כי יש להעמיד במבחן המציאות את הצהרת כוונותיה של המחשבה המודרנית, ובכללן חירות האדם.

נקודת דמיון נוספת בין טוקוויל ופוקו מצויה בעמדתם ביחס לאופיו הלא-אלים של הכוח המדכא בסדר החברתי המודרני, אמצעי השליטה המודרני הוא אפוא לדעת שניהם תודעתי. טוקוויל מצביע על עקרון השוויון הדמוקרטי כעל מכשיר דיכוי חדש בחסותו עשוי השלטון להצדיק צעדיו כולם כהגשמת רצון העם, באופן שאינו דומה במאומה למה שקדם לו בעבר, השווים הפכו דומים ואף זהים באורח חייהם וברעיונותיהם ובאופן שנעלם מעיניי הציבור מחניק המשטר הדמוקרטי את חירות רוחו של האדם עד שהיא חדלה מלחשוב. ואילו פוקו גם הוא מדמה את הכוח הדיסציפלינרי, המיוחד לתפיסתו לחברה המודרנית, למבט מפקח אשר די בו על מנת לשלוט בהמון, ללא צורך באמצעי כפייה אלימים ובאופן שדומה בעיני האזרח ככזה אשר נעשה לטובתו הוא.

נקודת הדמיון השלישית והאחרונה אליה אתייחס מצויה בשיטת המחקר של טוקוויל ופוקו, השניים סולדים מגישת ההיסטוריונים בני זמנם המבקשים ליצור איזושהי לכידות רעיונית אוניברסליות וסדרים מתודיים שאינם מתארים מציאות כי אם יוצרים אותה. טוקוויל סולד במיוחד מנטייתם של אלו להכחיש השפעתם של יחידים על השתלשלות האירועים מתוך הקושי להתחקות אחריה ומוצא בנטייה זו סכנה עבור החברה הדמוקרטית, שבאם יפנימו המשתייכים אליה את המסר הדטרמיניסטי המצוי בה יפקפקו הם אף יותר בחופש הבחירה של האדם. פוקו בהגותו הפוסט- סטרוקטורלית טוען כי הגישה המבקשת לתת פרשנות אחת לאירועים, היא למעשה מנגנון המייצר ומשמר כוח באמצעות הכפפת המדע לאידיאולוגיה בה מחזיק ההיסטוריון. עמדתן של טוקוויל ופוקו אמנם שונה ביחס לקיומם של סובייקטים אך ביחס למחקרם זה שיטתם דומה, הם שניהם מבקשים להימנע ממתן פרשנות אחת חובקת-כול לאירועים אותם הם מנתחים.

לצד הדמיון שהצגתי לעיל ביחס לעמדותיהם של טוקוויל ופוקו, בולט לא פחות השוני ביניהם. מאה השנים המפרידות בין השניים, ובכללן שתי מלחמות העולם שהתקיימו למרות ואף בחסותו של המשטר הדמוקרטי, תרמו רבות לשוני התודעתי בין השניים. אחד מן ההבדלים בין טוקוויל ופוקו, החשוב לענייננו, נעוץ בעמדתם ביחס לאופן בו פועל ומופעל הכוח הפוליטי; בעוד שטוקוויל מתחקה אחר האחרון בשדה של הריבונות המשפטית פוקו מבקש 'לערוף את ראשו של המלך' ולהתייחס לטכניקות הכוח הפוליטי החדשות החורגות הרבה מעבר למנגנוני המדינה. טוקוויל מתמקד בחוקרו את מושג הכוח באופן בו החוק משמש מכשיר דכאני המאיים לשתק את רוח האדם ואת החברה האזרחית ואילו פוקו טוען כי התיאוריה המשפטית-פוליטית, שטוקוויל מזוהה עמה, עושה רדוקציה של הכוח לחוק ומתייחסת למעשה רק לאופן אחד של הכוח בחברה המודרנית. פוקו מציין טכנולוגיות נוספות של כוח המתקיימות בדמוקרטיה המודרנית, מלבד זו השלילית המתגלמת בחוק, דוגמת המדע ותרבות ההמון ומוצא אותן משמעותיות יותר לחקר הכוח הפוליטי

בנוסף, הכוח אצל טוקוויל הינו יחס הנישא על ידי אדם, קבוצה או מעמד ומופעל על אלו החסרים אותו ואילו אצל פוקו הכוח איננו מרוכז בידי גוף מסוים אלא מופיע באינספור היחסים המופיעים בחברה. מכאן גם נובע האופן השונה בו השניים מציעים להתנגד אל אותו הכוח; בעוד שטוקוויל מציע לרסנו באמצעות גופים פוליטיים ובעזרת חיזוק רוחו של האדם, פוקו נמנע מלשרטט קווים לדמותו של המרד בכוח ומציע לכל היותר להכיר בקיומו חובק-הכול ולהתחקות אחר שדות ואופני פעולתו.

ביבליוגרפיה- הדמוקרטיה באמריקה, אלקסיס דה-טוקוויל, הוצאת שלם, (2008).

תולדות המיניות, הרצון לדעת, הקיבוץ המאוחד, (2008)

והמאמר שקראנו לשיעור אודות הפתאופטיקון כמובן (:

.