18.1.2015
סיכום שיעור - דרידה
ז'אק דרידה (1930-2004) - פילוסוף אלג'יראי (ממצוא יהודי). נחשב לאבי זרם הדקונסטרוקציה. את עיקר השפעתו רכש דרידה מחוץ לצרפת, והיה אחד ההוגים המשפיעים ביותר על "אסכולת ייל".
השיעור התייחס לדרידה ולמשנתו בהקשר הרחב של הבנתנו את מהות הידע ומקור מקור סמכותו. דרידה, בדומה לפוסטסטרוקטורליסטים רבים התנגד לחשיבה המציבה את הידע, כחלק מקונסטרוקט רחב, והדגיש את החשיבות של הטקסט כמקום אוטונומי, המחולל את המשמעות של עצמו מתוכו. דרידה מערער על מושג המקור, ובאופן כללי הדה-קונסטרוקציה עוסקת בכוח המשבש של הלשון, ובאי היכולת לחלץ מתוכה משמעות אחידה, כזו שלא תקרוס לתוך עצמה. אולם עיקר המאמץ בשיעור כוון לשוני המהותי בין תפיסת הידע הקלאסית, האפלטונית, הרואה את הידע כשייך לעולם האידאות, כאמת מוחלטת שעל האדם לשאוף להגיע אליה, ובין תפיסת הידע הרלטיבית של דרידה. בהקשר הלימודי, השיעור התייחס לתפיסה הקוריקולרית, אשר רואה את מקור הידע כשייך בראש ובראשונה לאקדמיה. שלשלת הידע, המתחילה את דרכה באקדמיה, עוברת לכותבי מערכי ותכניות הלימודים, ומסתיימת במורה המנגיש את החומר לתלמידים. אולם ניתן לערער על תפיסה זו, ברוח משנתו של דרידה, ולהעלות את האפשרות שידע הוא לא משהו לינארי שיש להעבירו באופן המוזכר לעיל, אלא הוא הוא רלטיבי והוא נוצר במפגש בין הקורא לטקסט. בהקשר זה ניתן להעלות אפשרויות שונות ללימוד תחום ידע מסוים, למשל כתיבת ערך "ויקיפדי" על ידי התלמידים, אשר בניגוד ללימוד הפאסיבי, המתווך על ידי הגורמים הגבוהים בשרשרת הידע הקוריקולרי, יהיו "הבוראים", או לכל הפחות הקובעים את גבולות המושג הנלמד. דנו בשיעור במשמעות הקרדינלית של הבדלים מתודיים ופילוסופיים אלו, ובקושי העולה מהבחינה של שתי הגישות השונות. דרידה בכתביו מקדים את "הכתיבה" לדיבור, וקובע שלא ניתן להתייחס לטקסטים כאל מקור ידע יציב ולא משתנה. הטקסט אינו מאפשר חילוץ של תמה מרכזית, אלא הוא מהווה מעין תהום בלתי ניתנת לגישור. למעשה, אומר דרידה, ישנו כשל מובנה במערך הלשוני, שאינו מאפשר להגיע לאיזו אמת אחת אבסולוטית, וכי הוא מכיל בתוכו יסודות דה-קונסטרוקטיביים אשר חותרים כנגד הסטטיות של הטקסט. זו תפיסה בעלת ממד פוליטי מובהק. משום שאם הידע הוא לא נחלתם של גורמים מסוימים, הוא למעשה אינו בנמצא. תפיסה זו מציבה את כל התהליך הלימודי בסימן שאלה גדול מאוד. זאת משום שהיא מערערת על עצם ההיתכנות של הנחלת ידע, מבלי שזה ישתנה. המקור הטקסטואלי, במקרה הנידון - תכנית הלימודים, הופכת להיות גורם כופה, המתיימר להיות בעל ידע סטטי ואוניברסאלי, בעוד שלפי דרידה, עצם הבנה זו של מהות הטקסט היא שגויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה