שיעור 11 - פאולו פריירה

*הסבר על העבודה להגשה – נמצא במודל
סרטון של איתי טלגם – TED – מופיע בבלוג
המאמר של פריירה מדבר על שני סוגים של מורים:

המורה כבנקאי / המכתיב	המורה כמציב בעיות / השואל
ממלא את כלי הקיבול (התלמיד) בתוכן *לעיתים זה רק ממלא את המחברת והידע כלל לא מגיע לתלמיד עצמו	שואל שאלות על התלמיד *מעמיד את התלמיד מול העולם הפנימי שלו ביחס לתוכן
למה כל סוג של מורה פועל כך? מה המטרות שהם משיגים בשיטתם?
שולט, מדכא כדי להתכונן למבחן שומר על השקט בכיתה, כולם מתרכזים	לעורר, לערב, ליצור, לשתף לחבר את התלמידים לעולם התוכן לבקש מהתמיד להסתכל על עצמו ודרך כך הוא יראה שהוא מחובר לעולם התוכן (למשל: כשמלמדים על השואה לשאול על ההורים והסבים והסבתות – איפה הם היו בזמן השואה)
מבחין בין שלושה גורמים: מורה – תלמיד – חומר	מורה+תלמיד+חומר

בשביל פריירה, כל הסבילות של התלמידים ויחסי הכוח בין המורה והתלמיד הם מנגנונים שמשרתים את האליטות כדי להנחיל עקרונות של משמעת וסבילות לכלל האזרחים. המשמעת הופכת להיות העקרון המוביל והחשוב ביותר בשיעור וכל המורים מתעסקים לרוב בזה ופחות מעניין אותם החומר עצמו.

המסקנה של איתן מהמאמר: אכן יש שני סוגים של מורים שכאלה, אלא, לפעמים נורא קשה להבדיל ביניהם. יש מורים שנמצאים בעקרון הבנקאי אבל משתמשים בעקרון של שאילת שאלות וסקרנות. ויש מורים שמציבים בעיות אבל משתמשים בעקרונות "בנקאיים".